אמא שלו היתה זו שהתקשרה כדי לקבוע לנו פגישה לתהליך אקסס בארס ™ . הוא שוב לא יכול לזוז. הכאב משתק. הוא כבר מזמן לא ילד, רגע לפני שהופך לגבר וסל ענק של תסכול וכאב על החלומות שהתנפצו, על הכאב התמידי שמלווה אותו יום יום הוא סוחב. כל כך הרבה תסכול וכאב הוא נושא על גבו. לא היה איש מקצוע שלא ידע לאבחן אותו, נורא ברור: הורים גרושים, נידודים ממקום למקום, חוסר תקשורת, דאגות פרנסה שחווה דרך אימו, דאגה לאחיו, לעצמו. והמון , אבל ממש המון רגשות אשם. על הכל. כאילו הוא יצר את המצב.
אז צאקרת הבסיס (זו שאחראית על העבר שלנו, הילדות, היציבות והבטחון שלנו בחיים) קיבלה התייחסות. הוא עבר תהליכים עמוקים ששחררו אותו מחלק מהמשאות אותם נשא על גבו. אבל היה שם משהו. משהו מאוד מאוד עמוק ששום דבר לא הצליח לשחרר. את הצורך העמוק שלו בלהיות קרוב ונאהב על ידי אבא. זה שהסב אליו את גבו והתרחק ממנו. את החור הכי עמוק שנפער בנשמתו רק הוא יכול היה לסגור.. והוא לא ידע איך.
אז התחלנו לשוחח, כשבמהלך כל השיחה אני רואה את אביו ברקע, למרות שלא הזכיר אותו בכלל. דיבר על חייו כרגע, לקראת תחילת דרכו באזרחות, על הקשיים שלו, על הרגעים המנחמים שיש לו, ועל התסכול שלא עוזב.
אז שאלתי. “אני רואה כאן את אבא שלך. מה הוא רוצה להגיד? מה איתו?”
והוא ענה. סיפר שכיום יש טיפה קשר. אחת לזמן מה נפגשים. והתחיל לתאר כמה הוא אדם סובל. שיש לו בדיוק כמו לו, מלא בעיות ועניינים בגב. שהוא עבר כבר כמה ניתוחים ונראה לו שזה הופך אותו לטיפה רך יותר כלפיו. הוא לא היה צריך לספר הרבה יותר מזה בשביל שהתמונה תתבהר.
בינגו!!
ביומימטיק ממיקרי™(biomimetic mimcry™) !!!????? כן כן אני כבר מסבירה לכם מה זה 🙂
כשאנחנו מנסים להבין מישהו או משהו, אנחנו בעצם מחקים אותו. הנסיון להבין ולגלות אמפטיה עזה, כדי לצמצם פערים בינאישיים או כדי להסביר לעצמנו משהו שלא הגיוני לנו (כמו הורה שדוחה אותך למשל) אנחנו יוצרים הזדהות אנרגטית עמוקה עם האדם הזה. זה כמו לאמץ אנרגטית את דרך הנשמה של האחר. נוצר מצב שאנחנו סופחים אלינו מה שלא שייך לנו. אנחנו יוצרים מסלול חיקוי של אדם אחר, במקום ליצור את מסלול חיינו, משלנו. כיצרה אישית.
איך זה קורה בעצם? מבחינה ביוכימית הגוף שלנו מרגיש את הרצון העז להבין ולהתחקות אחר האחר, על מנת להבין את הסיטואציה שנוצרה ביננו, או לא נוצרה .. בשלב השני הגוף מתחיל להפריש כימיקלים שונים,למשל הורמון האוקסיצוטין, שאחראי על רגש האמפתיה. הגוף שלנו מתחיל להתעצב בהתאם. זה ממש לא תהליך מודע. אנחנו לא בדיוק שולטים בזה, עד שאנחנו מצליחים להבין שיש קשר בין הדברים. עד שאנחנו מסתכלים על הקשר, בוחנים אותו ורואים שיש פה חיקוי. ובטח לא עד הרגע בו אנחנו מסכימים לשחרר את החיקוי הזה, במודע, במתוך בחירה.
וכן, יש מה לעשות במקרים שאנחנו יוצרים הזדהות כל כך עמוקה על מנת להבין את האחר בנסיון להציל את עצמנו מכאב רגשי.
תחשבו על זה, כאב הוא תמיד , אבל תמיד סוג של מכסה על סיר מים רותחים מבעבע.
אז שחררנו את כל מה שיושב מתחת למכסה הסיר הזה.
השתמשתי בתהליך ה ביומימטיק ממיקרי™( biomimetic mimcry™) תהליך אנרגטי שיוצר חזרה את ההפרדה מכל מה שאנחנו נושאים על עצמנו ולא שייך לנו. תהליך שמפריד אותנו מאימוץ דרכים וחיקוי אנשים אחרים, מה שלא מאפשר לנו ליצור את חיינו, כפי שאנחנו רוצים אותם. פשוט שיחררנו מהגב שלו את כלללל מה שלא הוא. את כל מה שרצה בו לקחת את הסבל של אביו. שחררנו אותו מהצורך העז לעזור במודע או שלא במודע למי שאמור לעזור לעצמו. כל מה שניסה בו להבין במודע או שלא במודע למה הוא בחר להתעלם ממנו ומצרכיו שנים רבות. כל מה שאפשר כדי לסלוח לאיש היקר לו מכל.
וקינחנו את המפגש ב אקסס בארס™ (access bars™)
אז הנה עוד סיבה אחת למה אני כל כך אוהבת את התהליכים של access conciousness™ (אקסס קונצסנס ™).
ויש עוד רבים.
אם גם לכם כואב, אם גם לכם מתחת למכסה יש סיר מבעבע, מה עוד אפשרי שתפסיקו לסבול?
