לברוח מבשורה או לבחור להיות?

כשמחלה קשה מתדפקת בדלת עולות בנו כל כך הרבה שאלות שנותרות ללא מענה חד משמעי, כשאחת מהן היא האם לרפואה האלטרנטיבית יש פתרון למחלות קשות.

ליוויתי בימי חיי יותר מאשה אחת שחלתה במחלה קשה. הראשונה בהן היתה אימי. יש דברים שאתה זוכר גם אם יעירו אותך באמצע הלילה, אז את הרגע הזה בו אני שומעת אותה (בעודי מסתתרת מאחרי דלת חדר השינה שלה) מקבלת את הבשורה בטלפון. זה היה בבוקר בחינת הבגרות שלי באזרחות, שהיתה אמורה להערך בצהרי היום. רצתי אחוזת אמוק לביתה של חברתי הטובה, ופרצתי בבכי קורע לב. זו היתה הפעם היחידה שבכיתי. אספתי את עצמי, חזרתי הביתה, ניגשתי לבחינת הבגרות ומאותו רגע “בילינו” בשגרה של לימודים- בית חולים- מועדונים (טוב, למועדונים היא לא באה איתי, אני הייתי חייבת לרקוד)- בדיקות- טיפולים. למזלי היא החלימה. מה הניעה אותה להחלים? לעולם לא אדע בוודאות. אני יכולה רק לנחש ..

זה היה לפני למעלה מ 30 שנה. מי ידע אז על רפואה משלימה\ אלטרנטיבית\אינטגרטיבית או תודעה ורוח? לא הרבה אנשים.

מאז עברו הרבה מים בירקון, ויצא לי ללוות עוד מספר נשים אהובות וקרובות לליבי שחלו ונפרדו מהעולם. כל אחת והמסע שלה. את זה למדתי עם השנים. אנחנו לא תמיד יודעים מה בוחרת ההוויה של היקרים לנו או למה היא בוחרת את מה שהיא בוחרת. כמי שעולם הגוף והנפש מאז ומעולם ריתקו אותי, למדתי שיש דברים ניסתרים, לא כי אין לנו אפשרות להבינם, אלא מפני שלא תמיד אנחנו מוכנים להתבונן נוכחה על המציאות כפי שהיא וליצור אותה מנקודת מבט חדשה. לפעמים כי פשוט אין לנו מושג שאפשר להסתכל אחרת על העולם. פשוט כי טבענו בים של אמונות שמתגלגלות מדור לדור על המציאות הזו. ובין היתר, בתוך המציאות הזו, על גוף, נפש ורפואה.

אם אני מאמינה שתודעה יכולה לרפא האם זה בהכרח יקרה? אם אני מאמינה רק ברופא ומרשמים האם הוא תמיד יכול להציל אותי מעצמי? האם יש רק דרך אחת או שכל אחד יכול לבדוק מה הדרך שלו?

אז לשאלה האם תזונה טבעית או דיקור או שיאצו או בארס™ או כל טכניקה אחרת יכולה להעלים גידולים או להעלים מחלה כרונית אחרת:

מכוון שאין תשובה אחת וודאית אענה מנקודת המבט שלי.